איזון משותף

מטרת המדור, "איזון משותף", היא לקדם שיח, לעורר מודעות, לתת כלים מעשיים ולהציג גישות שונות הקשורות למקום המורכב של הורים המתמודדים עם טיפול ושיקום של ילד עם מצב רפואי מורכב. אל הנושא הזה הגענו ממקום אישי, כאמא המטפלת בילד עם מצב רפואי מורכב וכאיש צוות רפואי בבית חולים שיקומי. רצינו למצוא דרך לשלב בין הדרך שעברנו בחיים עצמם, התפיסות המערכתיות והמחקר בתחום ולשתף הורים נוספים שחווים אתגרים דומים.

אנו מבקשים להביא את הקול של ההורים ושל מומחים מהתחום וכך להאיר נקודות עיוורון ולהציג מענים אפשריים. אנו מקווים לפתח שיח, שכל כך חסר היום במרחב הזה. אנחנו מזמינים אתכם.ן, הורים, אנשי רפואה ומקצועות הבריאות ולשלוח אלינו שאלות ובקשות וגם עדויות שחשוב לכם.ן להדהד כדי לקדם שינוי עבור הורים לילדים עם מצבים רפואיים מורכבים (אפשר גם אנונימית).  

ניתן לפנות אלינו במייל: meibonchek@gmail.com

מיטל בנשק

גדלתי בכפר הנוער גבעת וושינגטון, מקום שחשף אותי לחברות ותרבויות שונות, נוער יהודי מהתפוצות, כמו גם עולות חדשות ונערות בסיכון שהגיעו דרך עליית הנוער. הקשרים האישיים שיצרתי שם וההתבוננות מבחוץ נטעו בי שתי תובנות - שיש בעולם הרבה לתקן ושאני רוצה להיות אקטיבית ולתרום את חלקי כדי לשנות. אחרי שנתיים בשירות לאומי כמדריכה של צעירים מהתפוצות, המשכתי בתחום והתקדמתי בסולם התפקידים ב'קדמה', עמותה שמפעילה סטודנטים מחו"ל בפרויקטים למען אוכלוסיות חלשות בירושלים, עד שהפכתי למנכ"לית הישראלית הראשונה של העמותה.

כאקטיביסטית, זה היה בלתי נמנע שהלקונות שזיהיתי במציאות יכללו גם אפליה מגדרית. כאשה ציונית דתית הבחנתי בזה גם במעגלים הדתיים שלי וגם במעגלים הרחבים יותר. הקמתי קבוצת פייסבוק בשם "פמיניסטיות הלכתיות", שמטרתה לקדם נשים בציונות הדתית, להילחם בעוולות, כמו השתקת פגיעות מיניות, ולתמוך בנשים דתיות באתגרי היום-יום מול חסמים שונים, במיוחד כשחברתית ההלכה מנוצלת לפעמים ככסות לשוביניזם. הקבוצה מונה כיום מעל עשרת אלפים נשים וגברים ומצליחה להשפיע על סדר היום בציונות הדתית.

החלטתי לפעול גם במרחב האקטיביזם הפוליטי כדי לקדם מטרות חברתיות שחשובות לי. חברתי לחכ"ל שולי מועלם רפאלי לקידום החוק להפללת לקוחות זנות, שהובילה עם חכ"ל זהבה גלאון, הקמנו את קואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות ולבסוף זכינו להכניס את החוק לספר החוקים של מדינת ישראל.

ב-2018 מוניתי לתפקיד סמנכ"לית 'קרן בריאה', לקידום זכויות נשים במערכת הבריאות והזנקת זירת בריאות האישה. למדתי את עקרונות חווית המטופל ותאוריות המדגימות את חשיבות יצירתה של מערכת טיפול שוויונית ולא היררכית להבטחת איכות ובטיחות הטיפול. בנוסף, למדת תואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית כדי לרכוש כלים נוספים לקידום שינוי מדיניות.

בקיץ 2019, אסון נפל על המשפחה שלי כשבננו הבכור עבר פגיעת ראש קשה עקב ספסיס (חיידק שחדר לדם) וגרם לקריסת מערכות. טופלנו חודשיים וחצי בטיפול נמרץ בהדסה ולאחר מכן יותר משנתיים באשפוז מלא בבי"ח השיקומי אלי"ן. בתקופת האשפוז, האקוטית והשיקומית, הבטתי במציאות דרך עקרונות חווית המטופל וקיימתי שיחות ארוכות עם הורים. זיהיתי מצד אחד טיפול רפואי מסור ומושקע בילד ומצד שני כשלים בהבנת הצרכים של ההורים והמקום שלהם בתהליך. במפגש עם איתי שור למדתי שיש לנו שותפים אמיצים במערכת שמוכנים להשקיע, גם מזמנם הפרטי, כדי לשנות את המצב. אנחנו במהלכו של מסע משותף כדי למפות את הצרכים ולשרטט תמונה חדשה עם מודלים ופתרונות שיסייעו לשפר את חוויית האשפוז עבור הורים וצוותים רפואיים כאחד.

איתי שור

מה אתה? מטפל, נותן שירות, גורם מקצועי, תומך? ההגדרה שלך והגדרת התפקיד שלך יכולה להשפיע על המפגש והתקשורת עם מטופלים ומשפחותיהם. האם אתה נפגש אתם, או הדמות המקצועית שלך? 

את לימודי הפיזיותרפיה, התחלתי אחרי שנים שבהם הייתי מאמן אומנויות לחימה וכושר. האיזון בין ידע ומקצועיות ובין מתן מענה ויחס אישי יצר מתח גם כמאמן. מתי אתה יכול להתחיל ללמד או לטפל? מתי אתה מומחה? מתי אתה מרוויח את הזכות לתת? אלו מתחים שמלווים אצלי הן את שלבי ההכשרה והן את הטיפול ועדין, בכל שלב, מי שבא אליך כדי לקבל צריך להיות במרכז ולא ההתלבטות שלך. אלו חלק מהחוויות שמביאות אותי לשם את מי שמולי במרכז. 

לאורך השנים עבדתי במספר מסגרות, בכולן המפגש האישי היה עבורי במרכז, גם כאשר העומס בלתי אפשרי. אם לא היה מפגש אישי יצאתי מתוסכל ומיואש, גם אם ידעתי לתת מענה מקצועי. 

במפגש עם מיטל אני מנסה להעמיק עוד ולהסתכל על מקום המפגש של ההורים והצוות וללמוד ממנו. ללמוד מה כל צד רואה ולא רואה ומה אפשר לעשות אחרת כאן ועכשיו ולא רק בעולם אידיאלי, שאינו בנמצא.

לאורך השנים היה לי חשוב להתנסות ולקבל ידע מגוון. לכן בחרתי להתחיל ולעבוד כפיזיותרפיסט במחלקות בהדסה עין כרם ולעבוד בכמה שיותר מחלקות מגוונות; פנימית, ילדים, כירורגית, טיפול נמרץ, אונקולוגית ועוד. בהמשך בחרתי לעבור הכשרות ארוכות בתחום רפואת הספורט (כולל הכשרה של לימודי המשך ברפואת ספורט לרופאים באוניברסיטת תל אביב) וקורס מורי פלדנקרייז והכשרות בקורסים טיפוליים שונים. משנת 2013 אני עובד בבית החולים לשיקום ילדים ונוער, אלי"ן, בירושלים, בהתחלה כפיזיותרפיסט בשיקום, בהמשך בתפקיד ניהולי כמרכז הטיפול הפיזיותרפי באשפוז יום וכיום כסגן מנהל מעבדת התנועה. במעבדת התנועה אנו מבצעים הערכות לילדים במגוון שאלות קליניות, כולל צורך או השפעה של התערבות, השפעת סדים ואביזרים אחרים על ההליכה, שאלה של המלצות טיפוליות ושיקומיות ועוד. בנוסף במעבדה יש טיפולי ביופידבק מתקדמים ומחקר ענף ומגוון והובלה של דר' סיימון הנרי שלס, מנהל מעבדת התנועה. היום מתאפשר לי לשלב בין טיפול שיקומי, הערכות חדשניות ומחקר.