קבלת התפקיד
ההכרה היא רגע מכונן, פתאום יש למה שאנחנו עוברים שיוך, שם, ערך. ברגע שנתנו שם לתפקיד אנחנו גם מכירים בקיומו וגם מכירים בזה שיש גוף ידע ממנו ניתן ללמוד ושיש עוד אנשים שחווים את זה. יש הקלה בעצם ההבנה שאני לא לבד ויש מה לעשות, כי אחת הבעיות עם תפקיד בן משפחה מטפל זו תחושת הבדידות בתפקיד. תמיכה אישית באמצעות עמותה או איש מקצוע מאפשרת לנו לא להישאר לבד. יותר מזה, היא נותנת לנו את המודעות שמה שעובר עלינו טבעי ושכדי לעבור את זה אנחנו צריכים כל עזרה שאפשר ויש עזרה.
אז מה לעשות? לא להישאר לבד - תמיכה, חברים, משפחה, עמותה, ליווי – כל דבר כדי לא להישאר עם זה לבד. ניתן גם להיעזר בכתיבת בלוג, שיתוף בחוויות בפייסבוק, השתייכות לקבוצות וירטואליות וכדומה. ככל שאתה יותר מוקדם מודע לזה קל יותר לטפל, קשה יותר לטפל ככל שהסימפטומים מתקדמים. בסופו של דבר לא ניתן לעבוד על אדים ולהגיע לאפיסת כוחות לא תורם לשום צד. להכיר בתפקיד זה להכיר בעובדה שלנתינה שלך צריך תמיכה, משאבים ועזרה. כמו כן מומלץ לנסות לשמור עד כמה שניתן על אורח חיים בריא מבחינת פעילות גופנית שבשגרה, תזונה מאוזנת וכן לא לוותר על פעילויות חברתיות, זוגיות ומשפחתיות. יש לזכור כי תפקיד בן משפחה מטפל סוחף ודורשני ולכן דרושה מודעות ופעולות כדי למנוע מהתפקיד לכלות, לשחוק ולפגוע בשאר תחומי החיים.
