תפישת החירות בתפקיד בני המשפחה המטפלים

תפקיד בני המשפחה המטפלים הוא לרוב לא עניין של בחירה ולכך יש משמעות בתפישת התפקיד, משום שיש בך תחושת אין ברירה ועם זאת תחושת אשם משום שמדובר באדם אהוב וקרוב. הפסיכולוג הקליני ערן כ"ץ על המשמעויות של זה וכיצד בני המשפחה יכולים בכל זאת לחוש חירות.

המורכבות בתפקיד בני המשפחה המטפלים, התחושה שהכל על הכתפיים שלכם, שאתם כבולים לתכנן את חייכם בהתאם לחייו של אחר, אולי אפילו תחושה קצת "קורבנית", בנוסח "למה דווקא אני?" - כל אלה הן לא רק תחושות לגיטימיות, אלא אפילו טבעיות לתפקיד בני המשפחה המטפלים. פעמים רבות הן מבוססות על תחושה של העדר חירות בשל האחריות הכבדה שנלווית לתפקיד. הסיבה לכך מורכבת אבל נובעת גם מהתחושה שמשותפת לבני משפחה מטפלים שהם לא בחרו בתפקיד, אלא שבמידה רבה הוא "נפל עליהם".

המחשבה ש"התפקיד הזה נפל עליי ולא בחרתי בו" מהותית לעמדת בני המשפחה המטפלים. פעמים רבות היא מובילה לתחושה של נטל יומיומי שמתווספת למשימות הפיזיות/טכניות שצריך לבצע, בין אם אלה משימות טיפוליות שדורשות נוכחות או בירוקרטיות שניתן לבצע מרחוק, או כל משימה אחרת הכרוכה בתפקיד. משימות אלה לא עומדות בפני עצמן, למעשה בני המשפחה המטפלים מבצעים אותן במקביל לשגרת היומיום והן מגבירות את העומס והלחץ הקיימים ממילא ובכך מגבירות את תחושת הנטל.

כיוון שלבני המשפחה המטפלים יש קשר קרוב עם אותו אדם, זה בדרך כלל מוביל לרגשות אשם על עצם ההרגשה שתפקיד המטפל.ת מעיק, או מכביד. אלא שמחשבות כאלה מייצרות לופ מחשבתי של תחושת "היתקעות בתפקיד שקשה לי בו וזה רע לי ורע עם זה שרע לי" וחוזר חלילה. הלופ הזה לא מאפשר לטפל בתחושות האלה וגוזל לא מעט אנרגיה ולא למטרה פרודוקטיבית.

יותר מזה, התחושה הזו אינה מיטיבה עם ביצוע התפקיד ולא לתחושת הסיפוק, שהרי איך שלא נהפוך את זה - אובייקטיבית היכולת לסייע לבן משפחה אהוב היא ברוכה וחשובה. אך התחושות האלה מקשות על היכולת של בני המשפחה המטפלים לחוש את הטוב. למעשה, הלופ הזה, של קושי עם התפקיד מחד ורגשות אשם, אפילו פועל באופן שלילי משום שהוא מאיץ את השחיקה, מגביר את תחושת ה"נקלעתי" למצב ועלול להביא עימו עוד לא מעט תסכול ומנעד אפשרי רחב של רגשות שליליים. אם נתרגם את זה למילים פשוטות יותר הרי שבסופו של דבר המצב לא ממש נתון לשינוי מהותי. אבל היכולת להכיל את מנעד הרגשות, מחיובי עד שלילי, מסייעת לראות את הצדדים הטובים, מה שפותח פתח לשינוי היחס למצב לטובה ויש להניח שגם יקל על ביצוע התפקיד.

משום שאת מהות התפקיד אי אפשר לשנות, צריך ללמוד לשנות מעט את הפרספקטיבה כדי לייצר את ההבדל:

התפקיד לא "נפל עליי", יכולתי לא לעשות אותו

התחושה של "התפקיד נפל עליי" מייצרת מעיין מלכודת משום שהיא משדרת חוסר ברירה. אבל למעשה תמיד עומדת האפשרות לסרב, גם אם התחושה האישית היא שזה לא נכון ושלא הייתה ברירה. ההחלטה לעשות את התפקיד היא טקס כניסה שבעצם חשוב לזהות בו גם את אלמנט הבחירה, משום שבחירה מעידה על חירות וזה בהחלט מצמצם את תחושת חוסר הברירה.

מציאת מקורות תמיכה

בני משפחה מטפלים אינם אי, לכן יש גם צורך להכיר בעובדה שצריך לדעת לקבל עזרה, לפעמים אפילו לדרוש אותה. עומס המשימות המוטל על בני המשפחה המטפלים הוא לפעמים עצום. לכן נדרשים גם עזרה פיזית בחלוקת המשימות וגם תמיכה ושיתוף ולכל אחד מאלה יש ערך רב והם בהחלט מאפשרים שחרור עבור בני משפחה מטפלים. זה מתחיל בידיעה שבני משפחה מטפלים אינם לבד, יש עוד אנשים באותה סירה ואיתם אפשר להתחבר כדי לשתף, לחלוק וללמוד ובעיקר להרגיש חלק. זה ממשיך גם לפעמים לנקוט יוזמה ולהעביר חלק מהתפקידים לבני משפחה אחרים, חברים או אם ניתן לעובד בתשלום. מציאת המקומות שבהם ניתן לשחרר את הלחץ היא חיונית לתחושת העצמית.

כדי לתת כל כך הרבה, בני המשפחה המטפלים זקוקים לחמלה, גם עבור עצמם (צילום: getty images by Westend61)

תפקיד בני המשפחה דורש חמלה מעצם היותו, לא רק למטופלים גם למטפלים

כלי מרכזי שיכול להועיל כאן הוא החמלה העצמית. בני המשפחה המטפלים עשויים לחוש חמלה עמוקה כלפי האדם שבו הם מטפלים - אחרי הכל הוא סובל ממחלה כרונית פיזית או נפשית, או מתקשה להתנהל עצמאית. אבל גם בתוך הסיטואציה הזו, כשכביכול יש מי ש"סובל יותר", יש לגיטימציה לראות ולהכיר גם בקושי שלבני המשפחה המטפלים עצמם. מגיע להם גם לחוש חמלה כלפי עצמם ואני אטען שלא רק מגיע להם, אלא שזה הכרחי על מנת להפחית את מחשבות ורגשות האשם ולהשתחרר מהם במידה מסוימת.

התועלת שבתפקיד מסייעת לתחושת הערך שבתורה מורידה את תחושת ה"עבדות"

תפקיד בני המשפחה המטפלים הוא יקר ערך. בעצם לקיחת התפקיד ומילויו יש תועלת עצומה לאדם אהוב שהתפקיד של בני המשפחה המטפלים מסייע לו מאוד, גם אם זה לא נאמר בקול. כל משימה שבני המשפחה המטפלים נוטלים יוצר הבדל עצום בחיי מקבל התמיכה שלא היה מתרחש לולא היו ממלאים את התפקיד. זו נקודה שלא פעם נמצאת בשטח המת של שדה הראייה וחבל. חלק חשוב מהחיים הנפשיים שלנו הוא הערכים האישיים. בתפיסה הפסיכולוגית של גישת התרפיה בקבלה והתחייבות, ערכים הם פעולה מתמשכת שאנחנו בוחרים בה ומעשירה את חיינו, להבדיל מערכים חיצוניים שאנחנו לא בהכרח בוחרים או מתחברים אליהם. ככל שבני המשפחה המטפלים ירגישו שתפקידם מחובר לערכים הפנימיים שלהם, הם ירגישו פחות כבולים לתפקיד. מציאת החיבור בין תפקיד בני המשפחה המטפלים והערכים שהם חיים לאורם, מסייעת להפחתת תחושת המועקה, כיוון שהיא מנכיחה את המשמעות של התפקיד ואת התועלת הרבה שיש בו.

אפשר וצריך לדעת לקחת חופש גם במסגרת התפקיד

במידה רבה, נקודה זו מתחברת לאלמנט של חמלה עצמית שהזכרתי. לא רק שמגיע לבני המשפחה המטפלים לקחת זמן לעצמם כדי להתאוורר - זה הכרחי. זה מיטיב לא רק איתם אלא גם עם האדם שבו הם מטפלים ועם הקשר שלהם. אפשר להסתכל על זה כמו על מסכות החמצן במטוס – במקרה של ירידה בלחץ האוויר בתא הנוסעים, ההוראות הן שההורה יניח את מסכת החמצן קודם כל על עצמו ואז על הילדים. הסיבה פשוטה – כמטפל הוא חייב חמצן כדי שיוכל לטפל במי שנסמך עליו, זה בוודאי נכון מטאפורית גם עבור בני משפחה מטפלים.

בטרם אסיים, חשוב לי לחדד שהרגשות הקשים שעולים בבני המשפחה המטפלים הם טבעיים וחשוב להכיר בהם ולא להתעלם מהם. בכל פעם שעולה המחשבה "אני תקועה בתפקיד הזה וזה מעצבן נורא", רוב הסיכויים הם שמיד נחשוב ש"זה לא בסדר שאני חושב ככה". כדאי "לתפוס" את המחשבות האלו, להכיר בהן ובכמה שהן לא מועילות, ולנסות להתייחס אליהן אחרת. למשל, "עוברת לי המחשבה שאני תקועה בתפקיד הזה וזה מעצבן אותי, וזה בסדר שעוברת לי המחשבה הזו כי אני באמת עובדת קשה", כך אפשר לשחרר את המחשבה הלאה.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר