הרמה הבין-אישית
ברמה השנייה, הרמה הבין-אישית, אנחנו מתייחסים לקשרים אישיים: לקשר עם ההורה, שעובר שינוי, לתפקידים המשתנים – מהורה למטופל, מבן או בת למטפל - ועד לאובדן תיפקודים, ביניהם גם הוריים ורגשיים. השינוי בקשר עם ההורה, קשר עם הרבה היסטוריה ומטענים, מציף הרבה רגשות, ישנים וחדשים, כמו תסכול, אשמה, חוסר אונים וכעס. מצד שני, עולות גם תחושות חיוביות של זכות וסיפוק, אפשרות להידוק הקשר וגם הזדמנות אחרונה לתיקון.
הרמה הבינאישית כוללת גם את הקשר בין האחים, אם יש, והתפקיד שכל אחד לוקח בטיפול בהורה. לבסוף, ברמה הבינאישית נמצאים גם קשרים אחרים של המטפל, שעלולים לעבור הזנחה מסוימת בשל הטיפול בהורה. למשל עם ילדים, נכדים או חברים. כשאנחנו מבינים את האתגרים האלה מראש, אנחנו יכולים להקל על הקושי, לתכנן למשל זמן קבוע עם הנכדים או הילדים, כדי לשמור על זמן איכות משותף.
הרמה התוך-אישית
הרמה התוך אישית היא השלישית והאחרונה: היא כוללת את התהליך הנפשי של המטפל, שעשוי לכלול מצד אחד תחושה של הקרבה ומאידך תחושה של רווח אישי, לצד התמודדות עם מחשבות על משמעות החיים ועל המוות. ברמה זו מצויה ההבנה שגם אנחנו זקוקים לעזרה ולתמיכה, לכן אנחנו חייבים לתת לעצמנו מקום, כלומר לטפל בעצמנו.
ממצב נתון להזדמנות
חשוב לזכור שלצד הקושי, הטיפול בבן משפחה נותן גם תחושת משמעות גדולה, קרבה לבן המשפחה ואפילו הזדמנות לתיקון של קשרים מורכבים. כדי שזה יתאפשר, חשובה המודעות ותשומת הלב לכל אחת מהרמות, בעיקר כשלפעמים קל יותר להדחיק אותן הצידה. זו לא סתם תשומת לב, אלא תשומת לב חומלת, שמאפשרת להתבונן על הרמות השונות באופן רחב, מורכב ורב ממדי שמאפשר עבודה עם הקשיים כדי להיטיב עם עצמנו, לשפר את הקשר עם ההורה וגם את איכות הטיפול בו.