לחיות איתה - אני והמיגרנה

לנחמן רוזנברג יש חיים אינטנסיביים, חוץ מלהיות בעל ואבא ואיש יחסי ציבור במגזר החרדי, הוא מנהל מאבק מתמיד במיגרנה. היא מאיימת לשבש לו את החיים, אבל מחזיר קרב איתנים

מגיל 14 אני סובל ממיגרנה, אני בן 25 עכשיו, כלומר כבר 11 שנים שהיא משבשת לי את החיים. אני זוכר שבעבר ממש חששתי, פחדתי שהיא תשבש את התוכניות לנישואים, להורות, לקריירה, לחיים. המחשבה שיש לך מצב רפואי ואין לו ממש פתרון, היא מחשבה לא קלה. היום אני מבוגר יותר ואני מוכי כל יום שהמיגרנה לא תנצח אותי, אבל הייתי מוותר על המאבק הזה ברצון. אם יש משהו שאני מקווה שיקרה עוד בזמני זה שימצאו למיגרנה פתרון שמתאים לכולם. מיגרנה היא לא סתם כאב ראש, היא פגיעה באיכות החיים, בעצם זה לחיות עם מגבלות.

לתת לכאב שם

זה התחיל בכאבי ראש. כשאמא שלי שמה לב שהם חוזרים בתדירות של פעם בשבוע, היא ניחשה מיד. מכיוון ששתיים מאחיותיי סובלות ממיגרנה היא כבר היתה למודת ניסיון והתחילה לשאול שאלות מכוונות לסימפטומים. סיפרתי את כל מה שהרגשתי: עקצוץ בעורף, כאב חד במקום אחד, תחושה שהחושים לא יכולים להתמודד עם כל הגירויים מסביב, רגישות לאור. אמא הבינה מיד, לפחות עכשיו היה לזה שם - מיגרנה.

עם השנים אני מרגיש החרפה במצב, בחמש השנים האחרונות אני סובל מהתקף רציני פעם בשבוע, בשאר הזמן אני מצליח להתמודד. ניסיתי כל מיני דברים לשנות תזונה ולהפסיק עם מוצרים שעשויים לעורר את ההתקף. הורדתי מלח, קפאין, סוכר, שוקולד, ניסיתי הכל – שום שינוי בתזונה לא עזר. ניסיתי לאמץ אורח חיים יותר מודע, לאכול מסודר, להקפיד על שינה ואפילו להתאמן, גם זה לא עזר. שום דבר לא גרם למיגרנה להרגיש לא רצויה, התחלתי להבין שזה המצב והוא מצריך תכנית פעולה.

להקשיב לגוף

למיגרנה אין מופע אחד, אלא הרבה: יש הבדל ברמות הכאב, יש שינויים במיקום הכאב, לפעמים זה בצד אחד של הרקה, לפעמים זה כאב פנימי, לחץ על העיניים ובמקרים החמורים זה מרגיש בערך כמו מישהו שעובר עם פטיש בתוך הראש. בדרך כלל יש למיגרנה דרך להודיע על התקף מתקרב – עקצוץ בעורף.

אם המיגרנה מגיעה היא מתחילה להודיע מוקדם, בדרך כלל אני אמשיך בשגרת היומיום – נסיעה בבוקר מירושלים לפתח תקווה, הרבה פגישות ועבודה וחזרה בערב הביתה. מכיון שנסיעות מעודדות מיגרנה, הנסיעות יכולות להיות סיוט ולעיתים אני מסיים את הנהיגה כבר על ארבע, רק מושך כדי להגיע הביתה. למדתי להקשיב לגוף וכשאני מרגיש שמגיע התקף רציני אני מיד לוקח את הכדורים המיועדים למיגרנה ונכנס לנוח בחושך. בדרך כלל אני פשוט אקח משככי כאבים ואתאמץ לעבוד ולעשות הכל כרגיל, גם כשהכאבים מתגברים. אני יודע מה מעודד אצלי את המיגרנה: לחץ, עבודה אינטנסיבית, ריכוז ממושך, נסיעות, אבל לצערי כל אלה הם חלק מהיומיום, המיגרנה בדרך כלל פשוט שם.

הנה בא התקף גדול

אחד הדברים שהמיגרנה שינתה אצלי זו העובדה שלא תמצאו אותי בלי משככי כאבים למיגרנה, תמיד מחזיק באוטו, במשרד ובבית. למדתי לשרוד עם המיגרנה ולתפקד אבל זה לא אומר שאני לא מתלונן. בימים שהמצב ממש חמור אני מנסה לחזור הביתה לישון. אני קם חדש אבל הגוף מפורק, התקף מיגרנה זו טראומה לגוף. אין לי ספק שהכדורים עוזרים, אבל הייתי שמח לא להיות תלוי בתרופות.

מאד קשה לתפקד עם מיגרנה, גם כשאני לוקח כדור אני ממשיך להרגיש אותה וגם הניסיון להמשיך לתפקד לוקח אנרגיות. מיגרנה היא כאב חד, אתה לא יכול לראות אור כי זה דוקר אותך, כל רעש נכנס למוח, ריחות עושים לך רע, אוכל עושה לך רע. המיגרנה מביאה לסימפטומים שדוחים הכל, כל דבר חושי עושה לך רע. אם אני מנסה לסחוב את המיגרנה זה פשוט עושה בחילה. אתה כבר לא יכול לדבר עם אף אחד. אני יודע להפריד בין הכאב ובין מה שצריך לעשות, אני מנסה לצמצם מצבי קיצון כאלה, אבל לא בכל פעם אני יכול להפסיק הכל ולנוח.

מסיבה ומי לא בא? חתן השמחה

מיגרנה היא לא רק כאב, היא גם משבשת חיים.הייתי רוצה לומר שהיא לא פוגעת לי בחיים, אבל היא כן. זה פגע לי בלא מעט תכניות בחיים. למשל בברית של הבן שלי, היתה לי מיגרנה ולא משנה כמה ניסיתי בכל התמונות רואים שאני סובל. היא גם מפריעה לי בעבודה, הייתי שמח לחיות בלעדיה.  כבר קרה שערכתי מסיבת יום הולדת אבל התחילה מיגרנה ופשוט לא יכולתי להגיע ובמפגשים חברתיים כולם יודעים שמתישהו יש סיכוי שאעזוב. פעם היה לי מאוד קשה לטוס, אז גיליתי שאני צריך לאכול ולקחת כדור לפני הטיסה כדי להעביר את הטיסה בשינה. מיגרנה במהלך השבת יכולה להרוס לי לא רק את השבת, אלא את השבוע שאחריה, אז אני תמיד מנסה להקדים ולנוח בצהריים אם אני מרגיש אותה מגיעה. בסופו של דבר מי שמתמודד עם מיגרנה מפסיד המון, אין ספק שהיא יוצרת מגבלות. כמו שאמרתי, עד שימצאו פתרון, נגזר עלינו לחיות איתה.