על אף ההתפתחות הגדולה בתחום השתלת האיברים – בכל תהליך של השתלת איבר קיימת אפשרות של דחיית השתל. מהו תהליך ההשתלה, מה המשמעות של דחיית שתל והאם אפשר למנוע את הדחייה?
בכל הנוגע להשתלת איברים, קיימת התפתחות רפואית וטכנולוגית מהירה, זאת בשל השקעת משאבים רבים בשיפור שיטות הניתוח ובדיקות ההתאמה, בהתמודדות עם דחיית השתל ובמציאת מקורות לתרומת איברים. קיימת התקדמות מתמדת בהצלחת ההשתלות המתבטאת פעמים רבות בהצלת חייהם של המושתלים.
המדריך להשתלה: מכליות ועד גידים
האיברים שאותם ניתן להשתיל היום בישראל הם: כליות, ריאות, כבד (ואונות כבד), לב ולבלב. הרקמות שניתן לשתול כיום הן: קרניות, עצמות, גידים, מפרקים, עור ומסתמי לב. השתלת איברים בחולים תיתכן מתורמים נפטרים ומתורמים חיים. תרומה מתורם חי מתרחשת כאשר אדם בריא מוכן לתרום איבר לאדם הזקוק לאותו איבר כדי לחיות ולזכות באיכות חיים טובה יותר.
האיבר הנתרם ביותר בארץ הוא כליה - אחד האיברים הבודדים שאפשר להשתיל מתורם חי. כשמתפנה איבר לתרומה, הרופאים בוחנים קריטריונים רבים כדי לקבוע מי מהממתינים יקבל אותו: הדחיפות הרפואית של ההשתלה, גיל המושתל, כמה זמן הוא ממתין, מידות הגוף, סוג הדם והתאמת הרקמות של התורם לחולה. מידת ההתאמה של הרקמות נקבעת לפי ההתאמה הגנטית בין התורם למושתל ולפי בדיקת הצלבה, שבה בודקים נוכחות של נוגדנים נגד השתל. פרט לתאומים זהים, ההתאמה לעולם אינה מלאה - ואפשר להצביע רק על מידת ההתאמה היחסית. בכל תהליך של השתלת איבר קיים חוסר התאמה כלשהו העלול לגרום לדחיית האיבר. אחד האתגרים המרכזיים בתחום השתלת האיברים הוא איך למנוע את דחיית השתל, שמתרחשת כשמערכת החיסון של החולה מזהה את האיבר המושתל כגורם זר ותוקפת אותו. על מנת להילחם בדחיית השתל, חולים מקבלים תרופות שמעכבות את פעילות מערכת החיסון בזמן ההשתלה ואחריה, ועל פי רוב הם זקוקים לתרופות שמונעות את הדחייה לשארית חייהם.
קצת אימינולוגיה: מה המשמעות של דחיית שתל
אחד מתאי ה-T הקיימים במערכת החיסון הם תאים בשם "T helper" שפועלים כמעין מנגנון בקרה. הם אחראיים על הפעלתם של תאים חיסוניים אחרים ועל הבחירה אילו סוגי תאים יש להפעיל ומתי. ההפעלה של תאי ה-T עצמם מתרחשת בתהליך דו-שלבי. בשלב הראשון נוצר קישור בין קולטן בשם TCR על גוף התא, לרכיב אחר שנקרא MHC. ה-MHC הוא רכיב בתאים שתפקידו להציג כלפי חוץ חלבונים שונים על מנת שתאים אחרים, בעיקר תאי מערכת החיסון, יוכלו לבחון אותם.
ה-TCR מאפשר לתאי ה-T להיקשר באופן ספציפי ל-MHC שמציג חלבון שתא ה-T אמור לזהות. הקישור בין MHC לקולטן אינו חזק במיוחד, וכדי להפעיל את תא ה-T דרוש שלב נוסף שנקרא "השלב הקו-סטימולטורי" - בעיקר על ידי חלבוני CD28 ו-CD80/86. השלב הזה נועד לוודא שהחלבון המוצג לתא ה-T הוא אכן חלבון זר שיש להפעיל נגדו תגובה חיסונית ולמנוע הפעלה שגויה של התאים נגד חלבוני הגוף, דבר העלול להוביל לתגובה אוטו-אימונית (תגובה חיסונית עצמית). אם השלב השני לא מתרחש, תא ה-T עובר תהליך של "כיבוי" ומגיע למצב שנקרא אנרג'י (Anergy). במצב הזה התא אינו יכול לעבור הפעלה נוספת בעתיד ונכנס למסלול של מוות תאי מתוכנן.
קיימות תרופות נוגדות דחייה הפועלות בשלבי ההפעלה השונים של תאי ה- T ומונעות את זיהוי השתל כגוף זר, ולפיכך מונעות מהגוף להעמיד תגובה חיסונית נגדו. בדרך הזאת אמנם נגרמת פגיעה גם בתפקידים נוספים של מערכת החיסון, אך לא מדובר בפגיעה כללית שמשתקת את המערכת לחלוטין. אחד המדדים החשובים ביותר להצלחת השתלת האיברים הוא אריכות חיי החולה ושיפור איכות החיים שלו. התרופות מונעות הדחייה עלולות לגרום לתופעות לוואי ולסיבוכים בדרגות חומרה שונות והן עלולות להזיק. ההתפתחות שחלה בתחום מניעת הדחייה של האיבר המושתל הביאה לשיפור תוצאות ההשתלות. ההתפתחות נרשמה הן במקרים של טיפול בדחייה חריפה והן במקרים של טיפול בדחייה כרונית, תופעה המסכנת כל אחד ואחד מן המושתלים.
