היענות המטופל לטיפול תרופתי לאחר ניתוח השתלת איברים חיונית כדי למנוע דחייה של השתל. מהי המשמעות של דחיית שתל ומה צריך לעשות כדי להפחית את הסיכויים לכך?
תחום השתלת האיברים בישראל מתפתח בקצב מהיר בשנים האחרונות, ובהתאם נרשמת עלייה במספר ההשתלות המוצלחות המצילות חיים. הצלחת ההשתלה נמדדת גם בבחינת תוחלת החיים ואיכות חייהם של המושתלים בטווח הארוך שלאחר הניתוח.
השתלה היא כינוי להחלפת רקמה או איבר חולה בבריא מאדם אחר. האיברים הניתנים להשתלה כיום בישראל הם כליות, ריאות, כבד (ואונות כבד), לב, לבלב. הרקמות שניתן לשתול: קרניות, עצמות, גידים, מפרקים, עור ומסתמי לב.
הניתוח הוא חלק קטן מתהליך מורכב וארוך טווח הנדרש על מנת שההשתלה תחשב כמוצלחת. לאחר הניתוח על המושתל לעשות ככל יכולתו על מנת למנוע את דחיית השתל. אף על פי שהסיכוי לדחייה יורד עם התקדמות המדע והרפואה - הוא לעולם לא יהיה אפסי.
מהי המשמעות של דחיית שתל?
דחיית שתל היא מצב שבו מערכת החיסון של המושתל מזהה את האיבר החדש כגוף זר ומנסה להיפטר ממנו. רמה מסוימת של דחייה כזו תיגרם בעקבות כל השתלה, אך הביטוי הקליני ישתנה בין אדם לאדם. הסתמנות של דחייה חריפה (אקוטית) שכיחה מאוד בשנה הראשונה שלאחר ההשתלה, אך אירועים נוספים יכולים להופיע גם שנים רבות לאחר מכן. החשש העיקרי הוא דווקא ממצב של דחייה כרונית, שמשמעותה ירידה הדרגתית בתפקוד האיבר המושתל. דחייה כרונית עלולה להופיע שבועות, חודשים ואף שנים לאחר ההשתלה.
מה אפשר לעשות על מנת למנוע דחיית שתל?
לאחר ההשתלה ניתן טיפול תרופתי הכולל שימוש בתרופות נוגדות דחייה, שמטרתן להחליש את תגובתיות מערכת החיסון לגוף זר, ולהפחית את הסיכוי של דחיית האיבר החדש. יחד עם זאת, תרופות אלו צריכות לאפשר פעילות מספקת של מערכת החיסון על מנת למנוע זיהומים נרכשים, ולכן מקובל להשתמש בכמה תרופות בה בעת על מנת לצמצם ככל האפשר את תופעות הלוואי הנוספות של התרופות נוגדות הדחייה.
לשמירה על הבריאות ונטילת כל התרופות נוגדות הדחייה לאחר ההשתלה ישנה חשיבות עליונה כדי למנוע את דחיית האיבר. לתרופות נוגדות דחייה יש טווח טיפולי צר במיוחד - מינון נמוך מדי יעלה את הסיכון לדחייה, לעומת מינון גבוה מדי שיכול להיות רעיל ומסוכן לגוף. לכן יש להקפיד על נטילת התרופות בדיוק על פי הנחיית הרופא - אין לקחת מינון גבוה יותר או לדלג על תרופה. במקרה של אי נטילת התרופה בזמן – בחלק מן התרופות יש אפשרות ליטול את התרופה בטווח זמן של ארבע עד שש שעות, לאחר ובהתאם להתייעצות עם הרופא או הרוקח - אך לעולם אין לקחת מנה כפולה (אלא אם כן יש הנחיה מהרופא). מושתלים יטופלו בתרופות נוגדות דחייה למשך כל חייהם ולכן יש, מידי פעם בהתאם להנחיית הרופא המטפל, לבדוק את רמתן באמצעות בדיקת דם על מנת להגיע למינון היעיל ביותר.
אילו סיבוכים עלולים להתרחש אם לא מקפידים על טיפול תרופתי לאחר השתלה?
מחקר שבחן את שיעור הסיבוכים לאחר השתלת כליה, כתוצאה מחוסר היענות ודבקות בטיפול התרופתי, מצא שקיימת עלייה ניכרת במספר הסיבוכים אצל אדם שלא נטל את התרופות - בהם דחייה חריפה או כרונית של הכליה המושתלת. ירידה בתפקוד הכלייתי (בדחייה כרונית) עלולה לגרום לחידוש הצורך בטיפולי הדיאליזה ואף לגרום למוות. מטופלים שנזקקו לדיאליזה בעקבות דחיית הכליה היו בסיכון לתמותה הגבוה ב- 78% לעומת מטופלים שטרם קיבלו כליה.
חשוב להבין שהשתלת איבר מוצלחת מותנית בהיענות המטופל לטיפול התרופתי שלאחר ההשתלה. אפשר לשפר את ההיענות לטיפול התרופתי על ידי רכישת מיומנויות לנטילת הכדורים (כמו למשל ליצור הרגל ליטול כדור לפני השינה), מיומנויות אלו יסייעו להעלות את סיכויי ההצלחה ארוכת הטווח בקליטת האיבר המושתל ובכך להביא לידי שיפור ואף הארכת חיי המטופל. כמו כן, ישנן תרופות חדשות שיכולות לסייע בהפחתת מספר הנטילות וכמות הכדורים הניטלת ביום וייתכן כי יאפשרו הענות טובה יותר לטיפול.
